הערך שבחיבור אל המקום בו אני גרה

לגור בירושלים ולהרגיש מחוברת אליה מבפנים.

זה מין דבר כזה שיש אנשים שמרגישים. אולי כולם. אולי לא.

כמו שיש את האנשים של ירושלים ואת האנשים של תל אביבי.

הנשים של לונדון והנשים של פריז.

אז אני הייתי של ירושלים. ושל לונדון. וטוענת בתוקף שיש ביניהן קשר חזק מאוד.

עמוק מאוד. תת קרקעי.

חלון ירושלמי

תמיד אהבתי אותה.

היא מחוברת אצלי לילדות. לביקורים אצל סבתא.

פעם בחודש היינו עולים לסוף שבוע אצל סבתא בירושלים.

היא גרה באחת מפינות החמד הקסומות ביותר שיש לעיר הזו להציע.

וכשעברתי לגור בה בתחילת שנות העשרים שלי שמחתי ממנה מאוד.

מהשוק.

מהעיר.

מהשקט שיורד עליה ביום שישי.

מהצפירה שמודיעה שעוד רגע תיכנס השבת. מהמעבר הברור מהחול אל הקודש.

מהשלג בחורפים שבהם זכינו ללבן הלבן הזה.

שלג בפינת חמד בעיר

אהבתי אותה. והרגשתי חיבור עמוק. דרך הגוף. דרך הלב.

חיבור כזה שמספר לי שזה לא מעכשיו, אני והעיר מכירות עוד "ממקודם".

מחיים אחרים.

מתקופת זמן אחרת.

 

החיבור אל המקום בו אני גרה עשה לי טוב.

שימח אותי ומילא אותי.

אחרי חמש שנים בבאר שבע, כשחזרתי אל "העיר שלי" עם ילדה בת שנתיים, משהו השתנה.

פתאום לא הייתי שייכת.

היא לא היתה שלי.

אני לא הייתי שלה.

הלכתי עם הבת שלי לגני שעשועים בשכונה וסביבי דיברו רק אנגלית (אמריקאית) וצרפתית.

לא דיברו את השפה שלי.

לא התנהגו כמו שאני מתנהגת.

לא התלבשו כמו שאני מתלבשת.

ממש הרגשתי זרה.

והזרות היתה קשה להכלה.

להרגיש זרה בעיר שהרגשת שהיא הבית שלך בה' הידיעה זו תחושה לא ככ נעימה.

 

גרנו בירושלים שלוש שנים בסיבוב הזה.

במהלכו נולד הבן השני שלנו וכשהוא היה בן שנתיים, עברנו לטבעון.

את טבעון אני מכירה כבר הרבה שנים. בני הגרעין שלי ממנה. הסתובבתי בה ואהבתי אותה. לא הכרתי אותה לעומק ולא הרגשתי חיבור עמוק ונשמתי אליה.

מה שמשך אותנו אליה היה המיקום המושלם בין ההורים שלנו, הירוק מסביב ומערכת חינוך וולדורף מבוססת.

מבט מהמרפסת

בטבעון מה שחיבר אותי מהר מאוד היה האנשים.

כל הזרות שהרגשתי עם הסביבה החברתית שלי בירושלים קיבלה את המענה בטבעון.

מצאתי מרחב אנושי שמתאים לנו כמשפחה כמו כפפה ליד. כפפה טובה. נעימה.

 

מצאתי המון טבע וירוק בעיניים.

התחברתי.

מחברים אנשים בטבעון

ואני מבינה כיצד החיבור אל המקום בו אני גרה משפיע עלי, חשוב לי ומחזק אותי.

במבט לאחור, גם בירושלים, כשהרגשתי זרה, דאגתי למצוא וליצור נקודות של חיבור.

ביססתי מערכות יחסים שתמכו בי.

מצאתי את פינות החמד שאותן אני אוהבת.

הלכתי לשוק ונהנתי ממנו.

מצאתי דברים לאהוב וחיזקתי את מקומם בחיי.

רואה את הארנבת?

הפרספקטיבה הזו מחברת אותי אל "לאהוב את מה שיש".

להבין שזו מציאות חיי ברגע הזה, שיש לכך סיבה ושבטוח יש מה לאהוב בה.

 

מה אני יכולה לאהוב גם במקום שאני לא מתחברת אליו?

באר שבע תהיה תרגול טוב עבורי.

לא התחברתי אליה.

היה לי קשה לחיות בה.

ויחד עם זאת אני יכולה למנות הרבה דברים טובים שהעיר הזו והחיים בה העניקו לי.

 

איך זה אצלך?

את מחוברת אל המקום בו את גרה?

החיבור שלך אל מקום מגורים הוא חלק מהשיקולים איפה לגור?

האם את יכולה למצוא את הדברים לאהוב במקום שבו את גרה?

אשמח לשמוע

נעם

תגובות פייסבוק

תגובות

פעם בשבועיים או חודש אני שולחת עדכונים במייל. אם את רוצה לקבל אותם ממני את מוזמנת

בנוסף אולי תאהבי את:

דילוג לתוכן