איך עשינו עוד צעד בדרך לשיח רגשי בבית

מרחב ההורות הוא מרחב מרתק.

מערכות היחסים שלנו עם הילדים שלנו, וגם עם ההורים שלנו, מנוקדת זווית נוספת, מרתקות אף הן.

והרבה פעמים הן מאתגרות.

אחד האתגרים שידעתי לזהות בקשר של הבכורה ושלי הוא הלא ידוע. אני אוהבת לדעת מה קורה אתה. מה היא מרגישה. אני אדם שמדבר את איך שהוא מרגיש.

לפני שהפכתי לאמא וגם בשנים הראשונות לאמהות שלי היתה לי מין ידיעה כזו שהבית שלנו, המשפחה שאנחנו מקימים יחד,

תהיה מרחב שיש בו שיח רגשי.

כיוון שזה לא מרגיש מאיים. וזה רצוי ומוזמן.

והחיים הביאו לי משהו קצת אחר.

ילדה שלא משתפת. שאני שומעת על משהו שקרה לה בבית הספר או בגן מאמא של חברה שלה ששיתפה אותה. מין מסלול פתלתל וקצת עקום.

ואני מוצאת בתוכי פחד שהיא לא תשתף אותי בקושי שלה וכך לא אוכל להיות לה לעזר.

שהיא לא תספר כשקרה משהו לא טוב, כואב, פוגע. ולא אדע ולכן לא אדע להגיש לה את העזרה והתמיכה לה היא זקוקה.

ושם אני נלחצת.

וכשאני רואה שקשה לה, שהיא עצבנית וקצרה אני מנסה לדבר. להסביר שאם היא תגיד מה מציק לה אולי אוכל לעזור.

ושלפעמים רק להגיד מה מציק כבר עוזר.

והיא בתגובה – מתעצבנת עוד יותר.

אז אני מרפה. ומנסה פשוט להיות. שקטה ותומכת אל מול כל מה שקורה לה.

אבל בתוכי, לא באמת. עדיין רוצה לשמוע מה שלומה. רוצה שהיא תספר ותשתף. רוצה להקשיב. רוצה לשמוע.

את המקום הזה פגשתי לפני כמה שבועות בתוכי בתוך סשן של התמקדות.

פגשתי את כל אלה ונתתי להם להיות. פגשתי את הפחד. פגשתי את המקום שרוצה משהו אחר ביננו.

במהלך הסשן קרה משהו. במקביל לעבודת ההתמקדות הרגשתי שיש עבודה אנרגטית בתוך השדה שלי והשדה המשותף שלי ושל הבכורה. שמתי לב שזה קורה ולא חקרתי או שאלתי מה בדיוק קורה שם.

באותו יום, כשחזרתי הביתה, אספתי את הילדים מהמסגרות והרגשתי שמשהו אחר.

משהו השתנה.

משהו ביננו נרגע. אפשר היה להרגיש שחלק מהלחץ שהיה בתוך מערכת היחסים המורכבת של אם-בת אותה אנחנו חולקות השתחרר ועכשיו קל יותר לנשום בה.

הופתעתי מעוצמת התחושה. לא ציפיתי לשינוי.

והוא הציג לי את עצמו באופן חד וברור. תראי אותי. אני כאן. שינוי שהתרחש ברגע.

הכל היה יותר רגוע. והיא שיתפה מעט במה היה לה היום.

זה לא שהיא משתפכת בסיפורים מאז. היא לא משתפת בכל דבר שקרה לה. היא לא מספרת מה קשה לה.

ויחד עם זאת, משהו מרגיש קצת יותר פתוח. פחות משובלל עמוק פנימה. מוכן להיות מעט יותר חשוף.

ובעיקר, זה לא כל כך מפעיל אותי. העוצמה של כל הדבר הזה בתוך מערכת היחסים שלנו נרגעה. המקום שהוא תופס הצטמצם ובכך נעשה יותר מקום לדברים אחרים. לגילוים חדשים על מי שהיא, מי שאני, מי שאנחנו.

עוצרת כאן רגע, כדי להכיר בזה ובעיקר, להודות על זה.

תודה.