בימים האחרונים אני נתקלת בהרבה מאוד קולות שמספרים לי שהחופש נלקח מהם.
חברות שמשתפות שהתקופה האחרונה עם הילדים בבית היתה מאתגרת ויחד עם זאת הביאה הרבה מאוד חופש למרחב הביתי והמשפחתי.
מטופלות שחוזרות לעבודה ומרגישות שכל הזמן שהתפנה להן בחודשיים האחרונים נלקח מהן ואין להן פנאי לתחביבים שקיבלו הרבה מקום ותשומת לב.
אני שומעת הרבה מאוד תסכול בתוך האמירות האלה.
וחלק מהתסכול הזה נובע מהתחושה והחוויה ש"מישהו מחליט עלינו".
יש אי שם אנשים, גופים וארגונים שהם מקבלי ההחלטות וההחלטות שלהם קובעות איך יראו החיים שלנו.
כשאנחנו מאמינות שזו המציאות, טבעי מאוד שייווצר תסכול.
איך המידע מבחוץ משפיע עלינו ועל הבחירות שלנו?
לפני כמה ימים קולגה שיתפה אותי בכך שקבעה טיפול בזום לאותו יום אחר הצהריים.
בשעת צהריים היא קיבלה הודעה שההנחיות התעדכנו והיא יכולה לקבל מטופלת בקליניקה. זה הכניס אותה לקונפליקט. היא התלבטה אם להודיע למטופלת מעכשיו לעכשיו שאפשר להיפגש או להשאיר את הפגישה כפי שתוכננה.
אם באותו יום היא היתה ברצף של פגישות, לא היתה לה קליטה או שהטלפון שלה פשוט היה סגור במשך כמה שעות (למרות שזה ממש לא מקובל בימינו) היא בכלל לא היתה בהתלבטות. הקונפליקט לא היה נוצר.
היא קיבלה את ההחלטה שלה ואז הגיע מידע מן החוץ והיא פתאום היתה צריכה להגיב אליו.
כשהיא הבינה את זה היא הבינה גם שהיא לא תשנה את מה שכבר נקבע. ומיד נכנס שקט למערכת. היא בחרה עבור עצמה.
מה עוד משפיע על הבחירות שלנו?
ממש כמו המידע שמגיע מבחוץ יש מידע שמגיע מבפנים ומנווט אותנו בתוך המציאות שלנו.
שלל אמונות ודפוסים שמאופסנים בתת המודע שלנו והם אלה שמניעים אותנו.
בתוך עבודה של הרחבת התודעה אנחנו חושפות יותר ויותר דפוסים ואמונות שנמצאים בתת המודע, מעלות אותם אל המרחב המודע, בודקות אם אנחנו רוצות בהם, אם הם מקדמים אותנו או מגבילים אותנו ומטמיעות את הדפוסים והאמונות שאנחנו רוצות. העבודה הזו מגדילה את מרחב הבחירה החופשית שלנו.
השאיפה שלנו לחופש היא אחת השאיפות הבסיסיות ביותר שיש לנו.
מעניין מאוד לראות שדווקא בתקופה שבה נגזרו עלינו גבולות מאוד ברורים חלק מאיתנו הרגישו חופש. זה מזכיר לי תמונה מאוד ברורה שהבנתי כשלמדתי חינוך וולדורף – כשיש לילדים מסגרת וגבולות מאוד ברורים, מתאפשר להם הרבה מאוד חופש בתוכם.
המסגרת הברורה נותנת לנו בטחון. הגבולות שומרים עלינו. ואנחנו יכולות לנוע באופן חופשי במרחב התחום. כך, כאשר היה מאוד ברור שאי אפשר לצאת מהבית ולהיפגש, מצאנו את החופש ליצור דברים חדשים בתוך המסגרת וגבולות הגזרה הברורים.
ועכשיו, כשיש חזרה לשגרה, המטלות הישנות וכל הדברים שלא התקיימו במציאות שלנו במשך חודשיים ופינו זמן דורשים שוב את תשומת הלב והמשאבים ופתאום התחושה היא שאין זמן. ואין חופש. ואין בחירה.
מה אפשר לעשות כדי לשמור על החופש שלנו?
אפשר להסתכל על החיים שלנו ורגע לפני שאנחנו גולשות אל הישן והמוכר לעצור ולשאול – על מה אני רוצה לשמור? על מה אני מוותרת?
איזה מתנות והרגלים חדשים נכנסו לחיים שלי בתקופה הזו?
איך אני יכולה לשמור עליהם?
לתעדף. להבין מה חשוב לי ומה מיותר. ממש כמו שאנחנו עושות סדר בארון. לסדר את החיים.
אנחנו יכולות גם להתבונן בתודעה שלנו ולחקור אותה.
מאיפה מגיעה התחושה שהחופש שלי נלקח ממני?
ביירון קיטי מסבירה באופן מאוד בהיר כיצד הסבל שלנו נגרם מכך שאנחנו מאמינות למחשבות שלנו. אם נחקור את המחשבות שמתווכחות עם המציאות ויוצרות את הסבל הכוח שלהן עלינו יפחת.
"אני לא מרפה מהמחשבות שלי. אני פוגשת אותן בהבנה, ואז הן מרפות ממני." ביירון קיטי
יש ערך גדול מאוד לבחירה שלנו. היא מאפשרת לנו את החופש.
כשאנחנו נמצאות כל הזמן בתגובתיות למידע שמגיע מהחוץ אנחנו לא מחוברות למרכז שלנו ולא באמת בוחרות ומעצבות את חיינו.
אם את מחברת לתחושה ולחוויה שהחופש נלקח ממך אני מזמינה אותך לעצור רגע ולשאול – האם זו האמת? (מתוך עבודת החקירה של ביירון קיטי).
אולי את יכולה לשנות את זה?
אולי את יכולה לבחור מה את רוצה לעשות ביום יום שלך?
אולי אפשר להיות יציבה ולא להיטלטל על ידי דפוסים אוטומטים והנחיות מהחוץ?
אשמח לדעת מה עוזר לך לשמור על החופש שלך, מוזמנת לכתוב כאן בתגובות למטה.
מאחלת חופש בחירה ושבוע נפלא, נעם
