בואי נישאר בקשר
נאמר כבר…

חזרה לשגרה? מה?!

אחרי תקופה של תרדמה בעסק.

השקעת זמן בבית.         בילדים.             במשפחה.

חופש גדול. מעבר דירה. קליטה בישוב חדש. קליטה בגנים חדשים.

ארוע רפואי מטלטל של האיש שלי.

חגים.

הנה זה נגמר. החגים נגמרו. האיש חזר לעצמו ולעבודתו.

ואני…

אני חוזרת לעבוד.

איזה רגשות עולים בי?

שמחה. התרגשות. חשש.

תודה על השמחה. תודה על ההתרגשות.

ממה אני חוששת?

אני חוששת מהחזרה לשגרה אחרי כל כך הרבה זמן של בלבול. חוששת שהדברים לא יקרו ולא יזרמו בדיוק איך שאני רוצה אותם (בהחלט אפשרות).

זה לוקח אותי עמוק יותר. הערך העצמי שלי כמטפלת.

מי אני ומה יש לי לתת?

אני שואלת את עצמי. לוקחת נשימה. ועונה.

יש בי אמת. יש בי אהבה. יש בי חיבור אל מקומות גבוהים שמנחים ומדריכים אותי בתוך העשיה שלי.

בתוך המפגש שלי עם נשים שמבקשות את עזרתי, יש לי את היכולת להתבונן פנימה, לראות עומק, לראות גבהים, לשקף, לחבר אותן לעצמן. לחבר אותן אל כוחות הריפוי הטמונים בהן.

יש בי ידיעה עמוקה שאני יכולה לעזור. וקריאה מדוייקת לאלו שיכולות להיעזר בי ובכלים שיש לי. להגיע אלי.

והנה אני נרגעת. המקום שהיה מכווץ בחזה מרפה. מתרווח. והאמונה תופסת את מקומה. והידיעה איתה. טבעון כל כך מדוייקת לנו כמשפחה. כל כך מרגישה כמו בית בזמן כל כך קצר וברור לי שגם לקליניקה שלי ולהתפתחות המקצועית שלי.

ואני מסתכלת רגע פנימה ויודעת שגם המקום הזה חדש. שכל כך מהר וכל כך בקלות מפזר את הערפל. עוזר לחשש להתפוגג. לא מובן מאליו כלל.

זו דרך, שהתחילה לפני הרבה שנים וממשיכה לתמוך בי. לפני כמה שנים הייתי שוקעת בתוך מנטרת הפחד והחשש וזקוקה לעזרה כדי להשלף ממנה.

והיום אני עדה לתנועה הפנימית של המחשבות, הרגשות, התחושות. ליכולת שלי להניע אותן, לשלוט בהן ולרפא את עצמי, בדברים הקטנים והגדולים.

בחד פעמיים וביום-יומיים.

ואשמח לדעת איך את מפוגגת פחדים וחששות כשהם עולים. מה את עושה איתם? ומה הם עושים איתך?

תודה. תודה שאת כאן איתי.

תגובות פייסבוק

תגובות

פעם בשבועיים או חודש אני שולחת עדכונים במייל. אם את רוצה לקבל אותם ממני את מוזמנת

בנוסף אולי תאהבי את:

להוריד את מפלס החרדה

ימים של כאוס. בלבול. חוסר וודאות. טלטלות. קרקע מצויינת לחרדות משגשגות.   אל מול החרדה והפחד המוזנים היטב אני מוצאת את עצמי נזכרת במה שעוזר

להמשך קריאה »
דילוג לתוכן