כשאת מסתכלת על עצמך במראה, עמוק אל תוך עיניך, מה את רואה?
את רואה את הילדה הפגועה שיש שם עמוק בפנים ומפחדת לצאת החוצה?
את רואה את הלביאה שתעשה הכל כדי לשמור על הגורים שלה?
את רואה את הנערה ששונאת את הגוף שלה (ולא משנה אם הוא רזה, או מלא, או מושלם)?
את רואה את האישה האמיצה שמזיזה הרים כשהיא רוצה משהו באמת?
את רואה את בת הזוג האוהבת?
את הסבתא המפנקת?
את מי שהיית?
את מי שתהי?
מה את רואה?
את מי את רואה?
ומה את מרגישה כשאת מתבוננת ככה אל תוך עצמך?
השבוע ראיתי את הסרט של לואיס היי (קישור לטריילר כאן). אישה מרשימה ואמיצה שמצליחה במשך שנים לקרב בין עולמות. אני מכירה אותה ואת התכנים שלה, ומכירה את הרעיונות האלה גם ממקומות נוספים.
היה משהו מאוד נעים בצפייה. לקחת את המכלול, לארוז אותו יפה בתוך סרט של קצת פחות משעה וחצי ולהגיש. מאוד קל לעיכול. היה נעים גם לשמוע שוב דברים שכבר ידעתי. לקבל חיזוקים ותזכורות לחיים בשמחה.
רגעים של צחוק. רגעים של בכי, שבהם ידעתי, משהו משתחרר בי עכשיו, משהו דיבר אלי עמוק בתוך תוכי, ומשהו יוצא לחופשי, משתחרר, משחרר אותי עוד קצת. לא הרגשתי צורך להבין מה בדיוק הידהד או מה שחרר, המשכתי לצפות ואמרתי תודה על מה שהיה.
יש הרבה פנים והרבה רבדים לתהליכים של ריפוי, ואם אני לוקחת לרגע דבר אחד שהרגיש הכי משמעותי עבורי במהלך הצפייה הוא האהבה שלי אותי.
האהבה היא כוח ואנרגיה של ריפוי. כשלמדתי תטא הילינג למדתי את זה באופן שהפך להיות מובן עבורי. כאב ומחלה נוצרים כשחסרה האהבה. לאהבה יש את היכולת לשנות ולהתמיר כל דבר.
בסרט אומרת לואיס היי (ולא רשמתי אז תסלחו לי אם זה לא מדוייק) שבהתחלה היא היתה בודקת עם האנשים שעבדה איתם מה הבעיה ומוצאת את הדרך לריפוי ופתרון, עד שהיא הבינה שהבעיה העמוקה יותר, זו שבעצם יוצרת את כל השאר היא המחסור באהבה. כשחסרה האהבה נוצרים קשיים.
וכשיש אהבה. אמיתית. כוחות הריפוי נכנסים לפעולה. כשאני אוהבת את הגוף שלי. ממש כמו שהוא. כאן ועכשיו. הוא שמח. הוא מבריא. כשאני אוהבת אותי, את נשמתי, היא פועמת אחרת, חופשיה ומשוחררת יותר.
איך עושים את זה? יש כל מיני דרכים, התברכנו ואנחנו חיות בעידן בו יש כל כך הרבה דרכים ומורי.ות דרך.
דרך אחת היא בעזרת הצהרות חיוביות. לתלות במקום גלוי או להטמין במקומות שונים את המסר אותו אני רוצה להעניק לעצמי. נקח את האהבה. אני אוהבת אותי. זה המשפט שלי. ההצהרה שלי.
ומאז הסרט, בכל פעם שאני מסתכלת על עצמי במראה אני אומרת לעצמי "אני אוהבת אותך".
זה נחמד לי. מעלה בי חיוך. יוצר בי שמחה.
וגם כשאני פשוט נזכרת בזה אני אומרת לעצמי "אני אוהבת אותך".
ובתוך היומן, כתבתי לי "אני אוהבת אותך".
ועל לוח השעם שמול פינת העבודה "אני אוהבת אותך".
הבנת כבר נכון?
אני רוצה להזמין אותך, למצוא את המשפט שלך, את ההצהרה שלך, את מה שאת מזכירה לעצמך. אם את רוצה אני יכולה לעזור לך בשמחה, תכתבי כאן למטה מה ההתלבטות. ואם את כבר יודעת אז תרשמי, ותשימי כאן תמונה, שנוכל לחזק איתך ביחד.
