קפסיטאר. מילה כזו. קצת ארוכה. עם ארומה זרה.
כשאני אומרת "זה תרגיל מתוך קפסיטאר…" תמיד יש כמה גבות שעולות למעלה בשאלה. מה? מה אמרת עכשיו? מה היתה המילה הזו?
אז הנה הסבר, או לפחות נסיון להסביר למה אני מתכוונת כשאני אומרת קפסיטאר. לפעמים כשמנסים לתת למשהו הסבר במילים מבינים עד כמה המילים לא מספיקות. עד כמה הדבר הוא גדול יותר, משמעותי יותר, הרבה יותר מהמילים עצמן.
קפסיטאר הוא ארגון אותו הקימה אישה בשם דר' פטרישיה קיין. ארגון שמטרתו היא לאפשר ריפוי בעולם. ריפוי העולם דרך ריפוי עצמי. אנשי קפסיטאר מלמדים בגישה של חינוך עממי (popular education) תהליכים ותרגולים פשוטים המובילים לריפוי, שלמות ושלום פנימי. הארגון פועל ביותר מ 35 מדינות ברחבי העולם ומחוייב לקהילות המושפעות מאלימות, טראומה, מלחמות ואסונות טבע.
לישראל פטרישיה (אקרא לה פאט) מגיעה ממקום המבקש לגשר ולרפא את הפצע של ישראל ופלסטין. היא מגיעה לאזור פעמיים בשנה ופוגשת את הענף המקומי של משפחת קפסיטאר הענפה. כי זו משפחה. וזו דרך חיים. ולכן גם האתגר לשים את זה בתוך מסגרת של מילים.
התרגולים נאספו ממקורות שונים ורחבים מאזורים שונים בעולם ומתקופות שונות בחיי האנושות, תרגולי תנועה המגיעים מיוגה, טאי צ'י, צ'י גונג ועוד. עבודה במגע המבוססת על המרידיאנים הסינים, על האלמנטים, הצ'אקרות ועל עבודת הקוטביות. תרגולי מדיטציות ודמיון מודרך והמון שמחה ואמונה באדם.
במסעותיה אוספת פאט שיר עממי מכאן ומשם ומשלבת אותם בארגז הכלים וכשקבוצת נשים מסתובבת במעגל ושרה שיר שעשה את כל הדרך מסקוטלנד או מנשות המאיה אפשר להרגיש בעומק את החיבור העוצמתי למעגל עצמו. לנשים עצמן, בעולם כולו, ולהאמין שהריפוי של האדמה הפצועה והאנשים הפגועים אפשרי. בזכות האהבה.
ואני כותבת ותוהה, אם הגבות שהתרוממו ירדו למטה או שאני כותבת בשפה המובנת לי ולעצמי בלבד.
הפעם הראשונה בה פגשתי את קפסיטאר היתה בסלון ביתי. הייתי בהריון הראשון ואמא שלי באה לבקר. היא היתה חדורת מוטיבציה והתרגשות מההכשרה החדשה בה היא משתתפת והנחתה אותי וכמה מחברותיי בתרגול שנקרא אחיזת אצבעות. עד אותה פעם שמעתי ממנה את המילה הזו כמה וכמה פעמים ובדרך כלל חשבתי לעצמי שהנה יש עוד דבר אותו היא לומדת, וכמובן שהיא מתלהבת, גם אני בדרך כלל מתלהבת כשאני לומדת ובסדר, זו הדרך שלה, לי יש את הדרך שלי. עד שהצטלבו. כשתרגלנו שם בסלון הרגשתי שחזרתי הביתה.
זה קרה לי כמה פעמים בחיים, בהן מפגש עם דבר חדש היה בעצם עם המוכר, הידוע, הבטוח. נתן לי את התחושה ששבתי הביתה. התחושה הזו היא תמיד סימן עבורי שאני במקום שהוא טוב ונכון עבורי. ובדרך כלל המקומות והמפגשים האלה נשארים איתי והופכים להיות דרך מההתפתחות והצמיחה שלי. כך גם קפסיטאר. הלמידה שלי תחת הכותרת של כל מה שאני קוראת לו קפסיטאר היא חלק מהותי מהבלוג הזה והשאיפה שלי היא להמשיך להנגיש את התכנים, התרגילים, האפשרות לשינוי ולקיחת האחריות לכל מי שנכנסת לכאן וקוראת אותי.
אם בכל זאת הגבות שלך נשארו למעלה אני אודה לך מאוד אם תכתבי לי שאלות. תכתבי מה לא ברור כדי שאוכל ללמוד ממך ומהשאלות שלך ולדייק את עצמי עוד.
תודה
