עם לשים לב
או בלי לשים לב
עברו להם 42 ימים מאז שסגרו את בתי הספר וביקשו מכולנו להישאר בבית.
אבל מי סופרת?
מה קרה בששת השבועות האלה?
כולנו למדנו המון.
כל אחת את מה שביקשה ללמוד, באופן עמוק ולא מודע (בדרך כלל).
בזמן שנמנעו מאיתנו דברים שבשגרה,
התאפשרו לנו דברים אחרים, חדשים.
כל מיני דברים שהיו ברשימת המשימות, או החלומות,
ולא היה זמן עבורם,
קיבלו זמן ומקום ואפשרות להתגשם.
הרבה גינות ומרפסות קיבלו תשומת לב מחודשת.
זרעים נזרעו, שתילים נשתלו.
קיבלו מים ושמש וכעת מלבלבים חיים חדשים, ירוקים ורעננים.
הרגשנו את המרחב שלנו.
האישי.
המשפחתי.
הגרעיני.
מרחב שביום יום אולי לא תמיד שמנו אליו לב.
42 יום הם לא דבר של מה בכך.
זהו משך משכב הלידה,
תקופת המנוחה וההסתגלות למציאות החדשה בה האם והרך הנולד עטופים ושמורים.
42 יום הם גם שני מחזורים שלמים של 21 יום.
21 ימים, שלושה שבועות, הרבה נאמר ונכתב על האיכות שבמשך הזמן הזה.
זהו זמן שבו אנחנו יכולות ללמד את עצמנו הרגל חדש,
אם נתמיד בהרגל שאנחנו רוצות לבסס במשך שלושה שבועות,
אחריהם יהיה לנו קל יותר,
הוא כבר יהיה בתוך המערכת שלנו.
יתחיל להיות ולהרגיש כמו הרגל.
זהו גם משך הזמן הראשוני לשחרור של דפוסים או הרגלים שאיננו רוצות בהם.
בתהליך גמילה, בין אם הוא פיסי או רגשי,
לשלושת השבועות הראשונים של ההימנעות יש חשיבות מאוד גדולה.
אחריהם הכוח של ההתמכרות פוחת,
ההשפעה שלה קטנה והחופש שלנו גדל.
יותר קל לנו לבחור.
ואחרי שני מחזורים שלמים של 21 ימים,
אולי בלי ששמנו לב,
ההרגלים שלנו השתנו.
עשינו דברים חדשים.
הפסקנו לעשות אחרים.
זה זמן טוב להכניס את המודעות והתודעה הערה לתמונה ולבחור.
אני יכולה להתבונן על ששת השבועות שחלפו ולשאול את עצמי מה התאפשר לי בתקופה הזו שהייתי רוצה לשמר?
ומאיזה ההרגלים השתחררתי ואני בוחרת שלא לחזור אליהם?
שווה להשקיע בזה מחשבה, הדבר כבר קרה, בין אם במודע או שלא במודע,
והערך שלו יכול להיות גדול מאוד עבורנו, אם רק נבחר.
אם מעניין אותך להטמיע הרגלים חדשים שתומכים בתהליך של ריפוי עצמי אני מזמינה אותך לקרוא על התכנית 21 ימים של ריפוי, היא עוזרת לנו לבסס שגרת חיים אחרת שתומכת בנו בצורה מאוד פשוטה ועדינה.
את מוזמנת לכתוב כאן בתגובות מה את בוחרת לשמור לעצמך ומה את משחררת,
מהן המתנות של התקופה הזו עבורך.
נעם
