ביום שישי אחד היא התקשרה.
היא היתה מאוד נסערת.
בתה המתבגרת מדאיגה אותה, מסתגרת, מתכנסת, נמנעת ממפגש.
הדבר הראשון היה להצליח לראות שניתן לעשות שינוי אבל איך? הנערה אינה משתפת פעולה, היא לא רוצה לשמוע על האפשרות של טיפול ועוד יותר מכך, אי אפשר לפתוח שיחה שתוביל לשם. התחושה היתה שהכל סגור. מבוי סתום.
בבדיקה אנרגטית דייקתי את סוג הטיפול המתאים לה ביותר. תטא הילינג. אבל היא גרה רחוק ולא רואה איך תצליח להגיע לירושלים. וזה דחוף ובוער לה. אז הפתרון המתבקש היה טיפול טלפוני.
בעזרת התטא הילינג אנחנו יכולות לעבוד עם אמונות שנמצאות ברמה הגנטית. כשאנחנו משחררות אמונות ברמה הגנטית השחרור שלנו מאפשר למשפחה שלנו, להורים, לאחים, לילדים לשחרר גם אם זה מתאים להם ברמה הנשמתית ובדרך ההתפתחותית שלהם.
זו היתה נקודת המוצא לעבודה. עבודה עם האמא תעזור לילדה.
בסשן הראשון עלו דברים עמוקים מהילדות. בתור ילדה היא אף פעם לא היתה מספיק טובה. תמיד היתה מרצה את האחר. לא התאמצה להיראות כי לא היה טעם. לצד הילדה שעלתה עלתה גם תמונת האכזבה מהאימא שהיא. לא טובה מספיק. חסרת בטחון בהורות ובאמהות שלה.
כל מה שעלה שוחרר, השתנה. היא למדה ידע חדש על מי שהיא, על הילדה שבתוכה, על האמא שהיא, על ילדיה.
אחריו היתה תנועה.
הגיע סמס מרגש על שיחה קצרה וספונטנית, על מבט, על חיוך.
בסשן השני עלה הסבל. הסבל היה חלק מהחיים. הוא מה שאפשר להרגיש את החיים, דרך הסבל היא הרגישה את הבת שלה, דרך הסבל נתנה ביטוי לאמהות שלה.
נתנו לבריאה לנקות את הסבל. ללמוד לחיות בלעדיו. שזה אפשרי. שזה קורה.
ושם עצרנו. הרגיש שנכון לעצור. התחילו תהליכים נוספים במקביל ולאט לאט (או בעצם לא כל כך לאט ודי מהר) השכבות התקלפו והשינוי נחשף.
ההורים התחילו תהליך משותף, בבית הספר יזמו פגישה עם עובדת סוציאלית שהצליחה בקלות רבה לגייס את הנערה כדי להיכנס לתהליך ולעזור לעצמה. הכל השתנה.
כשאנחנו מסכימות להשתנות ולשחרר יש הרבה מאוד דברים שקורים ומהדהדים את השינוי. כשאנחנו מסכימות להשתנות ולשחרר אנחנו מאפשרות גם לסביבה שלנו לעשות זאת.
ואם נסכים לקחת את זה עוד צעד, כשאנחנו מסכימות להשתנות ולשחרר אנו משנות את העולם.
