Podcast: Play in new window | Download
(קישור לצפייה בסוף הפוסט)
בואו נדבר עליו רגע.
נוריד את הידיים המגנות ומתגוננות.
ונסכים לו להיכנס אל השיח.
אחרי הכל, הוא אורח חשוב.
אורח של כבוד.
הוא מלווה אותנו כל החיים.
בכל מיני מופעים. שונים. קרובים. רחוקים.
פעם הוא היה קרוב יותר.
כמו את הלידה, גם את המוות הרחקנו מהבית והכנסנו אל בית החולים.
או אל בית הזקנים.
כשילדנו בבית, כחברה, גם מתנו בבית.
ליווינו את יקירנו עד נשימותיהם האחרונות.
בביתם. במיטתם.
אולי אז, כשהוא היה קרוב יותר, כשניתן היה לראות אותו, להריח אותו, להרגיש אותו,
הוא היה פחות מפחיד.
בשנה האחרונה ראינו כיצד המוות והפחד ממנו מנהל אותנו כחברה.
מגיפת הקורונה והאיומים שהיא הביאה איתה הציפו את הפחד הזה והפכו אותו לנוכח וגלוי מאוד.
בפרק ה 9 של הפודקאסט אני משוחחת עם שהם עדי, מלווה רוחנית.
ליווי רוחני הוא מושג שבשנים האחרונות הופך מוכר יותר בארץ ואני מאמינה שחשוב שכולנו נכיר אותו ונבין מה המשמעות שלו.
אחת השאלות שעניינו אותי במיוחד היתה מה מביא אישה צעירה לעסוק בליווי רוחני, בסופם של החיים, במוות.
אחד הדברים החשובים שאני מבינה ממנה הוא שהקרבה למוות היא חלק ממה שמאפשר חיים נוכחים ומלאים, חיים שיש בהם אהבה ומשמעות.
מעניין מאוד שככה יוצא, בלי להתכוון, שהפרק על המוות מתפרסם ביום השואה.
אני מפרסמת פרקים אחת לשבועיים לפי סדר ההקלטה שלהם.
אולי אם שהם ואני היינו יודעות שזה יהיה תאריך הפרסום שלו השיח שלנו היה קצת אחר.
השבוע הזה, שנפתח עם יום השואה ומסתיים עם יום הזכרון והמעבר החד אל יום העצמאות הוא שבוע מאוד חזק מבחינה אנרגטית בכל מה שקשור למוות.
הזדמנות טובה לקרב אותו אלינו,
לראות אם ניתן להתידד איתו.
אחרי הכל, הוא מצפה לכולנו.
בכל פעם שאני חושבת על הנושא מהדהדת בי הכותרת של אליזבת קובלר-רוס – המוות חשוב לחיים.
בשיחה עם שהם המשמעות של המשפט הזה מתרחבת ומעמיקה ואני מרגישה שככל שהיא קרובה יותר, היא משפיעה על החיים שלי, על איך שאני חיה אותם.
ועד כמה המוות באמת חשוב לחיים.
זה פרק מרתק ממש, ואני מקווה שתהני להאזין לו.
אם התעוררו בך שאלות לשהם יש לה אתר –
כמו תמיד, מוזמנת לשתף ולהעביר הלאה.
תודה שאת איתי.
נעם
