החיים עצמם

התעוררתי לפנות בוקר מתנועה לא ברורה בצד השני של המיטה. זה היה האיש שלי. מפרכס. סי טי ראש ואחריו אבחנה. מנינגיומה. גידול (בדרך כלל שפיר) בראש.

אל ההו'אפונופונו התוודעתי לפני כמה שנים. זה היה נחמד ויחד עם זאת לא ממש תפס אותי. עד יום שישי האחרון בו גיליתי עד כמה זו עבודה עמוקה ומשמעותית. 

אפשר לראות ילדים (שהופכים למבוגרים) שעוצרים את הכעס. אוצרים אותו בתוכם. כי כעס זה לא יפה, לא מוכל, זה לא בסדר לכעוס. מה קורה כשבכל זאת הכעס בא לבקר?

איך את מקבלת החלטות? אחד הדברים המשמעותיים אותם למדתי לאחרונה הוא לבחון את הדברים דרך המשקל שלהם. זה קל לי או כבד לי? קל – להשאיר. כבד – לשחרר.

הגוף שלנו חכם. חכם מאוד. יש לו את היכולת לרפא את עצמו. אם הוא מקבל את התנאים המיטיבים הוא גם עושה את זה. לפעמים כדאי

להתחיל מההתחלה. יש הרבה התחלות להרבה סיפורים. וגם לסיפור שלי יש התחלות נוספות. ובכל זאת, כדאי להחליט מאיפה להתחיל… נקח את גיל 17 בערך לפני