אנחנו נדרשות לכל כך הרבה.
אנחנו לא סופר-אמהות. ולא סופר-נשים.
אנחנו עושות כמיטב יכולתנו.
ויש אי שם קול ששואל אם זה מספיק.
יש קול ששואל אם את באמת עושה כמיטב יכולתך.
ואולי מיטב יכולתך לא מספיק…
הקול הזה רואה חלק קטן מאוד מהתמונה הרחבה.
וברגע שאת מזכירה את התמונה הרחבה, הוא מאבד את הכוח שלו.
תסתכלי רגע על כל מה שאת עושה.
על כל המערכות שאת מחזיקה.
הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי אומרת לנשים שאני מלווה –
"אמא היא השמש של הבית"
בלי האור והחום שהיא מביאה לכל מקום שום דבר לא היה מצליח לצמוח ולגדול.
את דואגת לארוחות, ומסיעה לחוגים, ולוקחת לטיפולים, ועושה קניות,
ואם הוא לא מצליח למצוא חברים לשחק איתם בכיתה החדשה את שם בשבילו,
מוצאת אמא אחרת לתאם איתה מפגש אחר הצהריים,
עוזרת לו להיפתח.
וכשהיא מרגישה לא טוב את עושה הכל כדי להבין מה קורה לה,
ואיך אפשר לעזור לה.
ועוד לא דיברנו על ההכלה. את מכילה כל כך הרבה.
ודואגת. וחושבת. ועושה.
ואני בטוחה שיש לך עוד הרבה ברשימה…
ואחרי כל זה, תסתכלי על הקול הזה שאומר "את לא עושה מספיק"
הוא עוד שם?
