החיים עצמם

בשנים האחרונות אני משחקת עם עצמי ב"קפסולת זמן". אני מוצאת שההתבוננות הזו על השנה שחלפה, והכוונות לזו שבפתח מאוד תומכות בי.
אני מזמינה אותך להציץ פנימה ולקחת חלק במשחק.

אחרי שבשנה שעברה זה היה מוצלח כל כך, אני מזמינה לחזור על התרגיל והתכונן לשנה החדשה

פעם, לפני הרבה שנים, הייתי אחרת. אני מסתכלת לאחור ומחייכת. עשיתי דרך. יודעת שאמשיך לצעוד וללכת עד יומי האחרון ובטח בעוד 15 שנים אסתכל לאחור,

כשהיא הגיעה אלי מיד היה אפשר לראות עליה שכואב לה. היא נכנסה בדלת בצעד מהוסס, הגב מעט כפוף ונוקשה. אפשר לראות את הכאב על הגוף,

השבוע ישבתי לכתוב דיוור לתפוצה שלי בו היתה הזמנה לעשות איתי סיכום של 2022 וקבלת פנים ל 2023. אני שמה כאן את פירות התרגיל שהזמנתי

אני נמצאת בעיצומו של תהליך הוצאת הפודקאסט סיפורים של ריפוי אל אוויר העולם ומגלה עד כמה התהליך הזה מזכיר לי את הלידות של הילדים שלי

יש פעמים בהן נשים לב שמשהו חסר לנו בחיים ותשומת הלב עצמה תניע את האנרגיה לשם ונגלה שמה שחשבנו שחסר מעצים את נוכחותו בחיינו. לפעמים זה מרגיש כמו קסם.

מרחב ההורות הוא מרחב מרתק. מערכות היחסים שלנו עם הילדים שלנו, וגם עם ההורים שלנו, מנוקדת זווית נוספת, מרתקות אף הן. והרבה פעמים הן מאתגרות.

כתוב את הכותרת כאן לגור בירושלים ולהרגיש מחוברת אליה מבפנים. זה מין דבר כזה שיש אנשים שמרגישים. אולי כולם. אולי לא. כמו שיש את האנשים

החיים משתנים שוב ושוב, ובתקופה האחרונה, רוויות ההנחיות זה יכול להרגיש שמישהו אחר "מחליט עלינו". איך אפשר לשמור על החופש שלנו בתוך המציאות הזו?

עכשיו כשהקולות על חזרה לשגרה הם אלה שמעוררים בי קושי אני יכולה להסתכל על שבעת השבועות בהם היינו בבית ולראות מה למדנו. ויש שם מה לראות.

בלי לשים לב, עברו להם 42 ימים מאז שהמציאות השתנתה וביקשו מאיתנו להישאר בבית. מה המתנות של תקופה זו עבורך?

המגע מרפא ומאזן מערכות רבות של הגוף שלנו. המגע עוזר לנו להיות שמחות יותר, הוא מקרקע אותנו והוא מהותי לחיים שלנו. כמה תרגילי מגע מרפאים ומחזקים

הגננת שלו שלחה לי פוסט שבו ההצעה הידידותית ביותר היתה להרפות, לשחרר. לא לנסות להיות גם אמא וגם מורה וגם גננת.להיות אמא. זה די והותר.

היכולת לזהות כשהחרדה עולה או יורדת היא חלק ממה שיכול לעזור לנו לווסת אותה. אנחנו יכולות להבין מה מעורר אותה וגם מה מרגיע. כמה רעיונות וככיוונים מורידי חרדה.